מיקסאנג ראשי לא מעודכן - ד"ר שירי כגן צלמת

מיקסאנג (MIKSANG)

האמנות של ראייה טהורה

המילה "מיקסאנג" מגיעה מהשפה הטיבטית ומשמעותה "עין טובה". בעולם הצילום, מיקסאנג היא גישה של צילום קונטמפלטיבי (התבוננותי) ששואבת השראה מתורת המיינדפולנס והבודהיזם. בניגוד לצילום מסחרי או צילום מבוים שבו אנחנו מנסים ליצור מציאות, מיקסאנג עוסק בקבלת המציאות בדיוק כפי שהיא מופיעה ברגע נתון.

המטרה בצילום מיקסאנג היא לנקות את המסננים, הדעות הקדומות והשיפוטים שלנו לגבי מה נחשב "יפה" או "ראוי לצילום", ולתפוס את העולם באופן ישיר וטהור.

מה הופך צילום ל"מיקסאנג"?

במיקסאנג אנחנו לא מחפשים נושאים גרנדיוזיים, לא מעמידים סט, ולא מסתמכים על עריכה כבדה בפוטושופ או בלייטרום כדי "לתקן" את המציאות. הגישה מתמקדת באלמנטים הבסיסיים ביותר של הראייה:

צבע: הדרך שבה צבע מסוים קופץ לעין ברחוב אפור.
אור וצל: משחקי תאורה טבעיים שנופלים על חפצים יומיומיים.
מרקם (טקסטורה): חספוס של קיר מתקלף, רכות של בד, או השתקפות בשלולית.
צורה: קווים גיאומטריים פשוטים שנוצרים באופן טבעי במרחב.
פשטות: בלי תוספות, דיוק.
ספייס: חלל שלילי רב.

תהליך הצילום: 3 השלבים של העין הטובה

גישת מיקסאנג מחלקת את פעולת הצילום לתהליך כמעט מדיטטיבי:

הבזק התפיסה (The Flash of Perception): זהו הרגע המדויק שבו משהו תופס את העין שלך – כתם צבע, קרן אור, או חיבור מעניין של קווים. זה קורה בשבריר שנייה, לפני שהמוח מספיק לתת שֵם לחפץ (למשל, לפני שהמוח אומר "זה פח אשפה חלוד", העין פשוט רואה "כתום עז מול אפור").
השהיה ונוכחות (Resting the Mind): במקום למהר ולהרים מיד את המצלמה, עוצרים. נושמים. מאפשרים לעצמנו לחוות את מה שראינו במלואו, מבלי לנסות לשנות את הזווית כדי שזה ייראה "טוב יותר".
הביטוי (The Expression): מרימים את המצלמה ומצלמים את הרגע בדיוק כפי שהוא נחווה באותו הבזק ראשוני. המטרה היא שהתמונה תהווה תיעוד מדויק של מה שהעין ראתה, ללא מניפולציות.

הכוח של צילום מיקסאנג הוא ביכולת שלו להפוך את היומיומי והבנאלי לקסום. הוא מאמן אותנו להיות נוכחים בכאן ועכשיו, ומוכיח שיופי נמצא בכל מקום – אם רק נסכים להסתכל עליו בעין טובה.

*****************

מדובר בגישה טיבטית לצילום שמתמקדת בצילום של התבוננות (Contemplative Photography).

המילה "מיקסנג" בטיבטית פירושה "עין טובה". השיטה מבוססת על תורתו של צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה, והיא משלבת בין עקרונות המדיטציה (מיינדפולנס) לבין אמנות הצילום.

להלן העקרונות המרכזיים של השיטה:

1. ראייה ללא פרשנות (The Flash of Perception)

בצילום רגיל, אנחנו מחפשים "סיפור", "דרמה" או "יופי" לפי הגדרות חברתיות. במיקסנג, המטרה היא לתפוס את הרגע שבו העין נתקלת במשהו לפני שהמוח מספיק לתת לו שם או פרשנות.

המטרה: לצלם את מה שראית, לא את מה שאתה חושב על מה שראית.

החוויה: זהו ה"פלאש" הראשוני של הראייה – רגע נקי של חיבור צרוף למציאות.

2. דחיית ה"חיפוש" (Looking vs. Seeing)

במקום לצאת ל"צוד" תמונות או לחפש אובייקטים מעניינים, צלם המיקסנג פשוט נמצא במצב של נוכחות.

התמונה "מוצאת" את הצלם.

אין חשיבות לנושא – שלולית שמן על הכביש, סדק בקיר או צל של כיסא יכולים להיות נושאים מרתקים בדיוק כמו נוף מרהיב.

3. דגש על אלמנטים חזותיים בסיסיים

המיקסנג מפרק את המציאות למרכיבים פשוטים. בדרך כלל מתרגלים התמקדות באחד מאלה:

צבע צרוף: כתם צבע חזק ללא הקשר.

מרקם (Texture): הפרטים הקטנים של החומר.

צורה (Shape): הקווים והמבנה.

אור וחלל: האופן שבו האור נופל על אובייקט. פשטות.

4. ללא מניפולציה (Straight Photography)

בשיטה זו, כמעט ולא עושים שימוש בעריכה, פילטרים או זוויות צילום מוזרות כדי "לייפות" את המציאות.

הקומפוזיציה צריכה להיות פשוטה וישירה.

השאיפה היא להציג את הדבר כפי שהוא, מתוך כבוד ליופי הטבעי שנמצא ביומיומי.

איך מתרגלים מיקסנג?

מנקים את הראש: יוצאים להליכה ללא יעד, בלי לחפש "תמונה טובה".

העצירה: ברגע שמשהו מושך את העין (אפילו צבע של פח זבל), עוצרים.

התבוננות: מסתכלים על האובייקט עד שמבינים בדיוק מה היה ה"פלאש" שמשך אותנו (הצבע? הקו?).

הצילום: ממסגרים את הפריים כך שיכיל רק את אותו אלמנט מזוקק, ללא הסחות דעת, ולוחצים על ההדק.

אם צילום סטנדרטי עוסק ב"איך אני מציג את העולם", מיקסנג עוסק ב"איך העולם מציג את עצמו בפניי". זו דרך להפוך את המצלמה לכלי של שקט פנימי וחיבור לרגע הזה.

ובהתאמה לכך; כלי לשיח, חיבור, טיפול. נסו בעצמכם, יכול להיות שתתאהבו, זה טעם נרכש והוא מתאים מאוד עם הסמארטפונים שלכם.ן. באיחולי עין טובה

כל מי שעוקב אחרינו יודע שהטיפים שאני מעלה נכונים לציבור הרחב חובב הצילום ואף לקהילת הצלמים עצמה. היום בחרתי להביא בפניכם חמישה טיפים שמופנים לשני הציבורים ורלוונטיים מאוד לחופש הגדול וחופשת הקיץ הרלוונטיים כל כך.

יש משהו מאוד כבד בלתכנן צילומים, משהו שיכול לעכב אותנו מלצלם בכלל ולהיות ממש עקב אכילס. הפרפקציוניסטיות יכולה להרוס כל פוטנציאל וחלקה טובה וחבל. מכאן, קבלו 5 טיפים – שיכולים לסייע לכם לצאת מן הפלונטר.

1. נצלו את הרגע, בתוספת תכנון ממש קטנטן –
ומה הכוונה? אתם יוצאים לטיול, נוסעים עם המשפחה, לוקחים את הילד לגן או מחזירים אותו מהמעון… קחו את המצלמה (ממליצה שתהיה מוכנה לצילום – כרטיס מפורמט, נתוני פתיחה סבירים והגיוניים, בטרייה מוטענת, איני מתכוונת בכל חזרה מהגן, פעם ב..) לכך, תוסיפו אביזר קטנטן כמו כובע שנראה מתאים לקונספט. ואז, על הדרך, תקתקו.. יש מצב שתמונה אחת או אפילו כמה תצאנה משובחות.

2. עצמו עיניים ודמיינו את התמונה שתרצו –
אז איך תגרמו לכך שהתמונה תהיה מוצלחת ולא עוד תמונה שבשבילה מספיק נייד נחמד וזהו? קחו שנייה עד דקה ונסו לדמיין את התמונה בעיניי רוחכם ובהשראה זו – דחפו משהו לתיק. אביזר שמתאים לרעיון, לבגדים שהלבשתם את הילד/ה. חשבו על זה, אל תזרמו:)

3. פקחו עיניים –
אז עכשיו תאמרו שאני מבלבלת, “קודם תעצמו עיניים ועכשיו תפקחו?!” ואסביר: מאז ומעולם ראיתי את העולם מכיוון הפריימים. משהו שהוא שילוב של כשרון ו/או אהבה גדולה לתחום. אבל אני רוצה לספר לכם, שמה שאני רואה היום, אחרי שלמדתי צילום מקצועי בתוספת שנות הניסיון, הוא הרבה מעבר למה שראיתי בעבר. היום אני אראה לוקיישנים שבחיים לא הייתי חושבת שיש מצב שמהם תצמח תמונה יפה. ומה שאני מנסה לומר לכם, שהתכונה הזו שלאתר מיקום מגניב ויפה לצילום היא כמו שריר שמאמנים אותו בספורט. חד וחלק! ככל שתתאמנו בראייה הצילומית הזו, תגלו שמתחת לאף שלכם מתחבאים לוקיישנים מקוריים לצילומים שאף פעם לא ראיתם, ואדם אחר שיעבור לידם יהיה עיוור לעומתם. בשבת טיילתי לי לגינה עם שני ילדיי הקטנים והעיניים שלי תמיד תרות – מחפשות אוצרות… כאילו אני מחפשת זהב, והנה נגלה לעיניי צריף ישן – וישר אני רואה את הפוטנציאל. תדעו לכן/ם לצלם מתחת לבית – זה הרבה יותר קל! התכנון ספונטני ומתאים למצב רוח, אין צורך לסחוב הרבה ורחוק ומייד שבים הביתה עם אוצרות בצורת כרטיס:)

4. מגבונים מוצר יקר!
טיפ טכני וקטן לסוף פוסט זה, מגבונים – ניירות לחים, טישו, מים – איך שתקראו לזה. שנייה אחת שניגבתם את אפון הילדון, שווה הרבה מאוד. ליופי של התמונה. ולקהל הצלמים/ות חיסכון של שעות עבודה רבות של עיבוד ועריכת התמונה.

5. מים ושוחד – חובה!
ואם עסקינן בטכני, בימים חמים אלה – חובה בקבוק מים ואפילו קטן בצד התיק. (שימו לב, אל תרטיבו את הילד ותכערו את התמונות – המצלמה לא יודעת להבחין בין מים לשמן, בין מים לכתם על הבגד..:) אבל קחו לגימת כוח לעצמכם ולילד/ה. “ושוחד” – כלל ידוע שכבר עסקנו בו. אין כמו לשחד את הילד במה שהוא אוהב, להצלחת הצילום. כל אחד וכפי יכולתו, הבנתו, ואורח חייו.

בתמונות: מנצלים את החופשה לצילומי בוק בת / בר – מצווה לכל המשפחה.

תמיד תדעו שני דברים יעיפו לכם.ן את הצילומים: לתת לילד הקטן לזרוק משהו (עלים, פרחים..) על הגדול/ה – הולך נהדר, ותנועתיות או משחק – אין מצחיק ופוטוגני מהם.

** הקשר בין הפוסט לתמונות מקרי בהחלט.